את בשפל?

יש פתרון. אבל רק בתנאי אחד.

יש פתרון. תמיד יש. אבל יש לו תנאי שאף אחד לא אוהב לשמוע.

תמצאי אותו רק כשכבר התאכזבת מהכול.

כשהתאכזבת מהכול, את מחפשת רק אותו, את המשאלה האחת שלך, שהוא רוח החוכמה.

כשמתברר שהפסגה היא תהום…

השגת את מה שרצית. את העבודה, את הדירה, את בן הזוג, את ההכרה. את עומדת על פסגת חייך, ובדיוק כשהיית צריכה להיות מאושרת במאה אחוז, את מתעוררת ומגלה שבעצם את על הרצפה.

"איך זה יכול להיות? אמרו שאם נשיג את כל זה, נהיה מאושרים. לא את זה לימדו בבית הספר?" – עוד לא שמעת את זה בתוכך, בעומק ליבך?

וכן, זה נכון. את זה לימדו בבית הספר, רק שלמדת על אנשים שהיו אומללים. המודלים לחיקוי שלך היו אנשים שמתו בסבל. מדוגמאות ממורמרות ואומללות כאלה אל תצפי להארה ולא לחוכמה.

הרבה משאלות שגויות הביאו אותך למצב חייך הנוכחי. משאלות שבעצם לא את ביקשת, אלא ההורים שלך, החינוך שלך, החברים, החברה נטעו בך.

בסוף התערובת הזאת יצאה מהפה שלך, שחררת אותה מרצונך החופשי. חשבת שאת מושלמת, ועכשיו בואי נודה: הטעו אותך באופן מושלם.

צעדת עם העדר אל בית המטבחיים. כשיש המון, האחריות האישית אובדת. ביקשת את אותם הדברים שהם ביקשו, כי לא רצית לבלוט. הכרה, כוח, כסף, תהילה. כל מה שהוא צביעות.

ובכל זאת את שוכבת על הרצפה. הרוח שלך סובלת, ואת לא מבינה למה קרה מה שקרה.

לשפל הזה אני קורא קתרזיס. כשהתודעה מכירה בכך שמשהו לא בסדר. את מכירה בכך שכולם מאושרים רק למראית עין, כי הם הולכים בדרך הרחבה שרבים הולכים בה: דרך האומללות, בדיוק כפי שלימדו אותם.

את צריכה להבין שכל מי שיש לו יותר ממשאלה אחת ביום הוא אומלל. גם אותך זה הביא למקום שלא רצית להגיע אליו. אל התהום.

מה הוביל לכאן? תמיד המטרה הבאה שנאחזת בה. "כשיהיה לי זה וזה, אז אהיה מאושרת!" – מוכר?

אז הקרבת את ההווה שלך למען העתיד, כי האמנת בתמונת העתיד שלך. הלכת אחרי מחשבה שבאמצעותה הטעו אותך. זה יכול להימשך עשרות שנים, ובמקרה הגרוע עד רגע המוות.

בחזרה להווה, לשפל. יש לך מזל שאת עוד בחיים. עוד בחייך באה אלייך ההכרה שמשהו לא בסדר בעולם.

הנקודה הקתרטית הזאת היא ההכרה הראשונה, פתיחת התודעה.

התברר שפסגת ההר היא בעצם תחתית של תהום. היא תמיד הייתה כזאת, רק שעד עכשיו לא ראית עד לשם. לא רצית להאמין שאולי שיקרו לך.

לא רצית להאמין שהעולם הוא לא מה שהוא מציג את עצמו…

חיפוש

מכאן והלאה האדם מחפש.

תראי את זה בחיוב. תחתית הבור היא לא עונש. הבור הוא המקום היחיד שבו את יכולה סוף סוף להיות את עצמך. את לא צריכה לרצות אף אחד. ניסית, שנים, עשרות שנים, לא משנה כמה נקרעת, זה לא הלך.

כבר אין את מי לשכנע ואין מה להגן עליו. בפעם הראשונה בחייך את ריקה לגמרי.

ורק לכלי ריק אפשר למזוג חוכמה.

הקתרזיס

ברגע הקתרזיס התודעה כבר נפתחת. היא מתחילה את החיפוש, חוקרת את האמת באובססיביות.

אז נפסק בתוכך המאבק על חייך הישנים. את מבינה שתוכלי להיות חופשייה רק אם תרכשי ידע. חוכמה.

צמאי לידע וחפשי אותו, ואז בקול הרוח תמצאי את מנגינת חייך…

Michael Knight