פסיכולוגיה מלכותית

גם אותך היא תרפא, אם באמת תרצי…

קיים סוג של פסיכולוגיה שלא מלמדים באוניברסיטאות. לא משום שהיא סודית, אלא משום שהיא באמת עובדת.

אבל אם היא באמת עובדת, למה לא משתמשים בה? את התשובה לשאלה נמצא במצבו הנוכחי של העולם. בואי נבחן מה היא לא – מה אינו הפסיכולוגיה ברמה הגבוהה ביותר:

תפיסות מוטעות

העולם הזה לא בנוי כך שירפאו נפש נזקקת במהירות האפשרית. הוא מבוסס על כך שהחולה ישלם כמה שיותר עבור הריפוי, ויקבל טיפול ארוך ומתמשך (שבדרך כלל לא מביא ריפוי בר-קיימא).

מה ההוכחה לכך? הרשי לי לשאול שאלה: מה היית עושה אם היה מתברר שגם הפסיכולוג שלך הולך לפסיכולוג, ושהוא במצב גרוע יותר משלך? היית סומכת עליו וממשיכה ללכת אליו? לא הייתה עולה בך השאלה, האם הוא באמת עזר לך עד עכשיו, או שרק גזל את זמנך, ואולי אפילו הגעת בגללו למצב גרוע יותר?

במאמר על קריאת מחשבות אני מזכיר שבבתי הספר אין עד היום הזה לא שיעור בקריאת מחשבות ולא שיעור באושר. קיימים רק שיעורים על איך לשכוח את יכולת קריאת המחשבות הנפלאה שלך, ואיך להיות אומללה.

באוניברסיטאות אותם שיעורים נמשכים במסלול ה"ריפוי". קל לראות עד כמה המצב פרדוקסלי. בהשכלה הגבוהה לא מוכנים ליישם מדעים ברמה גבוהה יותר, שמביאים ריפוי מיידי באמת.

למה?

כי אם כולם היו נרפאים מיד, האוניברסיטאות, החוקרים והפרופסורים היו נשארים מיד בלי עבודה. ואז מי ייתן זהות לאני שלהם? איך ישפטו את התועלת החברתית שלהם? האם יקבלו מאיפשהו משכורת, לחם, קורת גג? קל לראות שמערכת המשרדים הממשלתית הייתה קורסת, לא היה צורך בתשלום מסים. לכן הם מפחדים ליישם ריפוי מיידי ומלא.

מילת המפתח, אם כן, נאמרה: פחד

אדם מלא פחד – עד כמה הוא מסוגל לרפא אחרים ביעילות, אם הוא עצמו עדיין נאבק בפחדיו ואינו רואה בבהירות בחייו שלו? התשובה ברורה...

לא כדאי לבזבז על זה עוד מילים, כולם מכירים היטב את המערכת המושחתת הזאת בעולם. בואי נפנה לה עורף וניגש לעיקר.

פסיכולוגיה מלכותית

ההפך מהפחד הוא הריפוי המיידי, שהוא נפלא, ותלוי אך ורק בנחישותה של המטופלת – כמה מהר היא מסוגלת להתחדשות מלאה, להתחדשות שלמה.

אני קורא לזה פסיכולוגיה מלכותית, משום שברפואה זו ללא ספק הרמה הגבוהה ביותר: כאשר המטופלת מסוגלת לרפא את עצמה באופן מיידי.

זהו החוק האמיתי של האתיקה הרפואית, שכל רופא חייב להכיר בו, מפני שהוא עומד מעליהם. רק אהבתו וחמלתו של הרופא כלפי החולה שלו יכולות לעשות אותו לרופא, כלומר ההחלטה המושלמת שהרופא רוצה להשיג אצל החולה שלו ריפוי מלא ומיידי.

יסודה של הפסיכולוגיה המלכותית הוא האהבה וההחלטה. האהבה מצד הרופא, ההחלטה מצד החולה.

הפתרון המושלם הוא כשאין צורך בשום שיטת ריפוי אחרת ובשום אדם אחר, כי הריפוי מבוסס אך ורק על רצונה של המטופלת.

תהליך הריפוי

הריפוי יכול להתרחש אך ורק כשהאדם מוכן לשינוי מלא ובלתי הפיך בחייו.

אולי גם את נמצאת כאן עכשיו בדיוק מהסיבה הזאת, ולכן את קוראת על הפסיכולוגיה המלכותית, כי את זקוקה לריפוי שנובע מהשינוי.

אם כבר התייאשת מספיק ממצבך הנוכחי, מהניסיונות חסרי התועלת, אז אני יכול להבטיח לך שסוף סוף הגעת, ואינך צריכה לחפש עוד. אני כאן, ובאתי כדי שנפתור את כל הבעיות שלך, תהיינה אשר תהיינה.

בבקשה, עברי על כל התוכן של האתר, ושפטי אותי לפי מה שכתוב. שפטי לפי מילותיי, ולא לפי המראה החיצוני שלי. שפטי כאילו היית עיוורת, ורק מקשיבה למילים שלי.

אם את חושבת עכשיו שכל זה לא רציני, ושאני לא מסוגל לעזור לך, בגלל כל מיני ספקות שעולים בך, אז באמת אינני יכול לעזור לך.

אני לא יכול לומר לך את מי לראות כשאת מסתכלת עליי. גם לא יכול לומר לך מי אני צריך להיות בשבילך כדי שתוכלי לבטוח בי. את הדין עליי כבר גזרת. את מרגישה את זה. והדין הוא שאלה של כן או לא: כן או לא.

ההחלטה הזאת היא ההחלטה שלך, והיא תלויה רק בכך, כמי את רואה את עצמך.

אבל אם הלב שלך פועם כן, ואת מאושרת מההרגשה הזאת, ואת חושבת שאני יכול לעשות את זה, אז כבר עשית צעד רציני קדימה, ויש לך סיכוי גדול להירפא.

לא משנה אם בפנים את מרגישה כלפיי שאני מחזיק בכוח ריפוי נפלא, ושבעזרתו אני מסוגל לרפא אותך. גם לא משנה אם את מאמינה שבסופו של דבר תוכלי לרפא את עצמך.

משנה רק מה את מאמינה עכשיו על עצמך. ומה את מרגישה עמוק בפנים כשאת שומעת את מילותיי. משנה רק כמי את מחזיקה את עצמך במצב החיים הנוכחי שלך.

וכאן מוכרע אם את מאמינה בריפוי שלך, או לא.

הטיפול

כל אחת זקוקה לריפוי נפלא. אבל מתן העזרה הוא עניין די מסובך...

במסובך אני לא מתכוון לכך שקשה למצוא את מייקל זיין. זה קל...

במסובך אני מתכוון אלייך. לנסיבות שלך, לסביבה שמקיפה אותך. למצב החיים שלך. למצב הנוכחי שבו את סובלת עכשיו. הסבל כרוך במתח, ובגללו אינך יכולה להרפות, אינך יכולה להיות משוחררת.

אני רגוע, נטול מתח. לא משום שאני מיליונר בדולרים. אלא משום שכך החלטתי.

האם את מוכנה לכך שאם תירפאי, יהיו לך חיים חדשים לגמרי?
האם את מוכנה לכך שבתמורה לריפוי שלך תאמרי לא לאלה שמרעילים בלי הרף את חייך?
האם את מוכנה לראות את פניהם האמיתיות של האנשים שכביכול אוהבים אותך?

אם עדיין לא חשבת על הדברים האלה, הגיע הזמן.

אספר לך סיפור:

בחורה, בדרכה הביתה מהעבודה, נפגעת בתאונת דרכים ומאבדת את זיכרונה.

אז האבחנה: אמנזיה.

ה"במה" היא חדר בית החולים. בבכי, בחיוך, בצחוק – משפחתה, קרוביה וחבריה מנשקים את הבחורה מכל הכיוונים. סצנה מרגשת, הו כמה, אבל כמה אנשים נחמדים, כמה, אבל כמה אהבה. בחיוך הם מעודדים אותה, כמה הם אוהבים אותה, באים לבקר אותה בבית החולים, מביאים לה פרחים, בלונים, מתנות וכו'.

אבל הבחורה לא מזהה אותם, ולכן היא נעשית חשדנית ומסויגת. וכאן מתחיל השינוי בחייה. הריפוי האמיתי. משפחתה, חבריה וקרוביה של הבחורה רואים באמנזיה קללה. למעשה, אובדן הזיכרון הוא שמציל את חייה של הבחורה, כדי שתתרחק מאלה שבגללם התאונה התרחשה בחייה.

בואי נמשיך בסיפור, הבמה היא ביתה של הבחורה, הסלון:
בגלל התמשכות האמנזיה, אחרי זמן מה מתחילים לגעור בבחורה, בני המשפחה והחברים חסרי סבלנות על כך שהבחורה עדיין לא מזהה אותם, ואפילו מטיחים בפניה בכעס שפעם היא הייתה כל כך אוהבת, ועכשיו אין בה אהבה.
כלומר, משפחתה מאשימה את הבחורה על כך שנעשתה מסויגת, וכבר לא מחבקת אותם, נרתעת מכל מגע גופני, ולא מבלה איתם זמן.

בואי נשווה את זה לסצנה בבית החולים. אם בבית החולים הייתה אהבה בבני המשפחה, וזה באמת היה נובע מאהבה, אז גם עכשיו היו פונים אל הבחורה בסבלנות ובאהבה, ולא בהאשמות.

אז השיעור הראשון של הפסיכולוגיה המלכותית: זהי את אלה שמרעילים את חייך. כל עוד זה נמשך, ריפוי אינו אפשרי.

הסיפור הזה נכון לגבי יותר מ-90% מהאנשים. הצרות שקורות לנו קורות כדי שנשאב מהן אומץ, ונעז לומר לא לנסיבות שמרעילות אותנו.

האם את מוכנה לומר לא? האם את מוכנה לחיים החדשים?

אם את מרגישה שיש בלבך כן מאושר, אז ייתכן שאת כבר מתקרבת אליי...

מייקל זיין