קריאת מחשבות 2 – היסודות

התחילי עכשיו.

ובכן, מי שלדעתה זה לא דבר טוב לראות במדויק את מוחו של האדם האחר, ולדעת תמיד מי עומד מולה, או שהיצירתיות היא בושה, שראיית העתיד היא בושה, שהאושר והעושר הם בושה – היא לא תוכל ללמוד לקרוא מחשבות.

וחוץ מזה, מאיפה מישהי לוקחת שקריאת מחשבות מסתכמת רק בכך שאנו יודעים את עולם המחשבות של מי שעומד מולנו? מה אם באמת קיימת האפשרות להביט עמוק יותר לתוך מוחו וזיכרונותיו של האדם האחר? או שזה אסור על פי הרשויות? :D

בלי סבלנות אין התבוננות. בלי התבוננות אין התפתחות, ולכן לא יכולות להיווצר החוכמה והשלווה. שתי אלה הכרחיות. עלינו להשקיט את מוחנו ולהתמקד בשלווה.

לשם כך העצה הטובה ביותר היא שתשימי לב לנשימה בנשמה שלך. נשימה פנימה בנשמה – נשימה החוצה בנשמה. אמרי גם בלבך את המילים האלה. זה משקיט, מרגיע, עוזר להתמקד בהבנה.

כמובן, אני יודע, בבתים רבים שוררת מהומה עצומה, ואי אפשר לבצע את זה, כי הילדים צועקים... חוסר ראש... כאוס...

הגיע הזמן לעשות סדר, לא?

האדם הכועס

הזכרתי את מצב התודעה העדין, השליו והמתבונן של האדם קורא המחשבות. הוא זה שקורא בשקט את מחשבותיו של אדם אחר, כדי להשתמש בהן להשגת מטרותיו.

עכשיו בואי נראה את ההפך:

אנחנו מכירים איך נראה אדם זועם. עם האדם הכועס והצועק אי אפשר לדבר, כי הוא מאשים אחרים, ולכן הוא צועק את מחשבותיו. הוא לא קורא את מחשבותיהם של אחרים, אלא כופה על אחר לקרוא את שלו.

מוזרים המבוגרים, לא? הם מכחישים ולועגים לאצילותה של קריאת המחשבות, כדי שבבתיהם יכפו בכוח על האדם האחר לקרוא את שלהם.

קל לראות שהאדם הזועם עלול בזעמו אפילו לקבל התקף לב וכו', כלומר הכעס אינו מצב קיום אנושי רצוי, מפני שהוא מסכן את ההישרדות.

נוכל לקבוע שאם הכעס מסכן את ההישרדות, כלומר מקצר אותה, אז בניגוד לכך קריאת המחשבות הסבלנית והשלווה מאריכה את החיים ומביאה אושר.

עובדה חד-משמעית היא שרק בשלווה אפשר להגיע להתפתחות רוחנית. בואי ניזכר בהתבוננות בנשימה בנשמה שלנו.

משפט החבורה

נחזור לסיפור המסיבה. אם החבורה בזה ותייגה כשקרן את האדם שבעצם כלל לא שיקר, אלא רק אמר „אני קורא מחשבות.", הרי בכך החבורה בזה לעצמה, ובכך הוכיחה שהם מתכחשים למחשבותיהם שלהם, כלומר הם טוענים שלמעשה אינם חושבים.

ובואי נודה בכנות – זה גם ניכר במעשיהם. הם בזו לחושב, לאיש האמת, תייגו אותו כשקרן, ובכך שפטו את עצמם כשקרנים.

הסיפור הזה היה אפוא סיטואציה של קריאת מחשבות, שבה קריאת המחשבות כחוכמה עלתה לקדמת הבמה במפגש חברתי.

ניזכר שוב ביוצר הסרט, שיצר את יצירתו בשביל הצופים. הוא הביט אל העתיד הרחוק, דמיין איך יגיבו האנשים אם הוא יעשה עכשיו כך וכך. האם תוצאת מעשהו תהיה שסרטו ימצא חן בעיני האנשים, או לא?

הצעד הבא בדרך קריאת המחשבות הוא ההכרה הרצינית הזאת: קריאת המחשבות פועלת גם לגבי העתיד, כי היא נצחית. המוח המשוחרר רואה את העבר, את ההווה וגם את העתיד. לא רק בעצמו, אלא גם באחרים.

צריך לתרגל. עצרי, ונתחי את האדם האחר – מה הוא רוצה ממך. חשבי על זה, למה הוא אומר לך את הדברים שהוא אומר?

ובינתיים נשמור לעצמנו את היכולת הסודית שלנו. אם מישהו יהיה ראוי לכך שנספר לו, זה ממילא יתברר מהר…

חייך הסודיים

עכשיו, לדעתי, מתחיל להתגבש אצלך שכל הנושא הזה הוא לא סתם מים עמוקים. קריאת מחשבות, ראיית העתיד, שקר, אמת, יצרים, סכנה... כן, זה העולם האמיתי. ללכת בעיניים פקוחות – זה מה שאורח החיים הזה אומר. אבל לא כולם צריכים לדעת שאת מסוגלת לזה. שיחשבו אותך לטיפשה, כמו את האדם ההוא במפגש, שסיפר שהוא קורא מחשבות.

וזה עוד לא הסוף. אם את חושבת שאין יכולת-על נוספת שמחכה לך, את טועה...

עכשיו יש לך חיים סודיים. הישארי עם הרוח, הישארי איתי, בלה…

אדוארד קאלן.