קריאת מחשבות 1 – ההקדמה

האם קיימת קריאת מחשבות? תראי את ההוכחה.

בשפה האנושית קיימת מילה: „קריאת מחשבות".

בעולמנו הדוהר לא תהיה זו הגזמה לומר שלעתים נדירות אנו פוגשים מישהו שמסוגל לחוכמת קריאת המחשבות. וגם אם מישהו מסוגל לכך, למה שיפרסם את זה? זו סגולה מיוחדת, וחיים מאושרים וסודיים טמונים בה.

בסרטים מופיעות „יכולות-על" דומות, והאנשים נוהרים לבתי הקולנוע לחוות את חייהם של הגיבורים הראשיים. כשהם חוזרים הביתה אחרי הסרט, טעונים, הם מרגישים כמה שעות מאושרים, אבל הרי „בואו נישאר עם העובדות, אני לא מסוגל לזה, רק הוא... וחוץ מזה, הכול פייק..." – אומר לעצמו הרוב, ולכן הם ממשיכים באותם חיים אומללים, כאילו מעולם לא ראו את הגיבור בעל יכולת-העל על מסך הקולנוע.

אבל האם הצופים לא שילמו על כרטיס הקולנוע כדי שיוצר הסרט ישנה את חייהם, כפי ששינה את חייו שלו עם הקרנת הבכורה של סרטו?

כלומר, יוצר הסרט יצר את הסרט למטרה זו, מפני שראה מראש את מחשבות האנשים: שבעתיד, כשסרטו יהיה מוכן, הם ילכו לקולנוע, ישלמו על הכרטיס, והיוצר יתעשר מההכנסות. זו ההוכחה הראשונה לכך שקריאת מחשבות קיימת. ולא רק שהיא קיימת, אלא שעושר ואושר של ממש מחכים למי שלוקחת את זה ברצינות.

כולם משתוקקים ליכולת-העל הזאת. ואת היכולת הזאת אפשר לרכוש. כמובן רק מי שמאמינה ב„שטויות" מהסוג הזה, ושעדיין לא אבדה לה גם יכולת הקריאה. כי את יכולת קריאת המחשבות שכחנו. ליתר דיוק, אילצו אותנו לשכוח אותה.

את זוכרת מבית הספר מקצועות לימוד כמו „קריאת מחשבות – עיוני ומעשי"?

אני זוכר רק מקצועות כמו „שכחי מיד את קריאת המחשבות, היי אומללה כל חייך – עיוני ומעשי". זו הייתה מטרתם של מקצועות החובה בבית הספר, ובואי נודה, המערכת המטמטמת הזאת עובדת די ביעילות. לתקן את מה שהרסו בנו זו עבודה מייגעת, מפני שהם שחקו את זה מתוך מוחנו בכוונה ובשיטתיות, כפי שלאט לאט שוחקים את הקריאה, כי את הכול אנחנו צופים בווידאו.

כאן, ממש בתחילת סדרת המאמרים, אני רוצה להפריך אמונה מוטעית: יכולת קריאת המחשבות אינה מתבטאת בכך ששואלים אותך „תגידי לי על איזה צבע אני חושב", ואת מיד עונה בחיוך. מי שמאמין בזה – יתאכזב. אומנות קריאת המחשבות נשגבה בהרבה מכדי שנבזבז ולו דקה אחת על אנשים מתנצחים ומבקרים בלי הרף מהסוג הזה.

זכרי את יוצר הסרט. כמה אנשים ספקנים ורעי לב ניסו לשכנע אותו לוותר על קריאת מחשבותיהם של הצופים, שברגע שיראו את הבכורה של הסרט ירוצו מיד לקולנוע? אילו היה מקשיב לאנשים האומללים והספקנים, לעולם לא היה נעשה יוצר, ולא יכול היה להתעשר מסרטו...

נחזור לניתוח של „תגידי לי על איזה צבע אני חושב": האם אדם עיוור מכיר את הצבעים? אם מעולם לא ראה צבע, זה די משפיל לבקש ממנו: „תגיד לי על איזה צבע אני חושב!", לא נכון?

ואז היה מתברר שאדם עיוור, שמעולם לא ראה צבעים, מאושר יותר ממי שדווקא הראייה שלו מעוורת אותו...

ההצגה העצמית

בואי נראה סיפור. נניח שיש אדם שבאמת מסוגל לקרוא מחשבות. הוא הולך למסיבה ואומר לחבורה שהוא קורא מחשבות. איך היו האנשים מגיבים לזה? ויותר מזה – מה היה קורה אילו את היית זו שמציגה את עצמה כך במסיבה?

תרגילי סיטואציה מסייעים ביעילות יוצאת דופן לחוכמת קריאת המחשבות. אז אם את מסוגלת לדמיין את הסיטואציה הזאת, ייתכן שכבר עכשיו את יודעת לקרוא מחשבות, או לפחות קרובה לכך…

את מחשבותיו של מי את קוראת?

בואי נראה את המשך הסיפור, את תגובת האנשים: נניח שהחבורה בזה לזה שטען על עצמו שהוא קורא מחשבות. (ברור שמעטים היו נשארים איתו ביחידות כדי לשאול אותו על סודות קריאת המחשבות...)

אבל מה אם הוא חשב על המחשבות של עצמו, כשאמר „אני קורא מחשבות."?

האם לא זה מה שמאפיין כל דקת ערות של כל אדם? האם איננו קוראים את מחשבותינו שלנו יום-יום, אפילו אלפי פעמים? ודאי שכן. רק שאנחנו רגילים לומר שעלה לנו משהו בראש.

לפיכך, אם הפעילות הזאת – שאנו קוראים את מחשבותינו אלפי פעמים ביום – מאפיינת עד כדי כך את המוח האנושי, האם לא כך היה צריך כל אחד להציג את עצמו: שמקצועו הוא קורא מחשבות?

אל תחשבי שזה משחק מילים ילדותי או התפלספות. זה עניין רציני ביותר, וכאן מתחילה גם חוכמת ה„דעי את עצמך".

את קוראת את מחשבותייך כל היום. אבל זה נעשה לך כל כך טבעי במהלך השנים, שאינך עוצרת להרהר בזה. האנשים משוכנעים שזה כל כך טבעי, שאין בכלל טעם לבחון את זה ביסודיות, ואף מסתכלים במבט מוזר על מי שחוקר את זה.

וכאן אני רוצה להעיר משהו. אם לכל זה לא היה טעם – לנתח את עולם התודעה, המחשבות והמילים של האדם – אז איך זה שהיום אנחנו מתיישבים מול מחשב, ו„לא-אדם" עונה על השאלות שאנו שואלים? איך זה שלא-אדם מסוגל להבין טקסטים, תמונות וסרטונים, ולייצר תוכנות?

אם אי פעם היה זה הזמן הנכון לבחון את מוחנו שלנו ביסודיות, האם זה לא עכשיו, כשמופיעה בהיסטוריה של האנושות ישות בעלת אינטליגנציה יוצאת דופן?

הביטי על חייך מבחוץ...

דמייני שאת שוחה בנהר, והזרם סוחף אותך. הוא סחף אותך גם עד עכשיו, וזה נראה טבעי. אבל פתאום את מבחינה באדם על הגדה שמתבונן בך. דרך עיניו של האדם הזה את רואה את עצמך בשטף הנהר. כך את מתחילה להביט על חייך כמתבוננת מבחוץ. ואם כבר נעשית מתבוננת מבחוץ, לא רק את מחשבותייך שלך תוכלי לצפות, אלא גם את מוחו של כל אדם. כל עוד הנהר סחף אותך, לא ראית את האנשים האחרים, כי הגלים הסתירו אותם. אבל מהגדה רואים היטב שהנהר לא סוחף רק אותך לבדך, אלא לצדך גם אחרים.

הצעד הראשון בדרך לקריאת מחשבות הוא אפוא שינוי נקודת המבט. עלייך לצאת אל גדת הנהר כדי שתוכלי להתבונן בעצמך ובאחרים, כשהם נסחפים בזרם.

וזו אותה נקודת זמן שבה מוכרע מי היא זו שבאמת רוצה להשיב לעצמה את יכולת קריאת המחשבות הנפלאה. מי שמסוגרת ומי שאין בה התמדה, לעולם לא תהיה קוראת מחשבות. ומי שאינה קוראת מחשבות, תתבייש בסופו של דבר כשיקראו את מחשבותיה.

ובכלל, למה זה טוב?

פשוט. האנשים המצליחים נעשו מצליחים מפני שדמיינו את עצמם מצליחים בעתיד, והאמינו בזה ב-100%. זו עובדה. וגם הדוגמה של יוצר הסרט משמשת הוכחה לכך שכדי להצליח יש לראות אל העתיד.

מי שיודעת את מחשבותיו של האדם האחר, יודעת איך האדם שמולה יגיב. ומי שיודעת איך האחר יגיב, מסוגלת לנהל בשלמות את התקשורת האנושית, כי היא יכולה להוציא כל מידע מתודעתו של האחר. כלומר, קריאת המחשבות מעניקה למעשה חוכמה וידע עצומים למי שמתרגלת אותה.

מי שמתקשרת בשלמות – לא מצפות לה הפתעות, כי הדברים קורים כפי שתכננה אותם מראש.

דרך שלישית אין

אם את חושבת עכשיו שלפי זה הדבר החשוב ביותר בשבילך הוא ללמוד מיד עכשיו את חוכמת קריאת המחשבות, אז ייתכן שבאמת ראיתי מראש את מחשבותייך. ואם את חושבת שלכל זה אין שום טעם, אז ייתכן שבאמת ראיתי מראש גם את האפשרות הזאת.

דרך שלישית אין. החליטי. עכשיו.

מייקל זיין.